משלב ואח' נ' טמבור בע"מ ואח'

פסק דין

בפניי בקשה לסילוק על הסף של תביעה כספית על סך של 200,000 ש"ח אשר הוגשה על ידי המשיבים, שהם אב ובנו, כנגד המבקשות 1-2 (להלן – "המבקשות") לתשלום פיצויים בגין עוולת לשון הרע, וכנגד המבקש 3 (להלן – "המבקש") לתשלום פיצויים מכוח כתב ערבות עליו חתם במסגרת בקשה שהוגשה בהליך קודם להטלת עיקולים זמניים על כספי וזכויות המשיבים.

עיקר טענות הצדדים:

הבקשה של המבקשים לסילוק התביעה על הסף נסמכת על מספר נימוקים, ועיקרם התיישנות התביעה, מעשה בית דין מכוח השתק פלוגתא, והעדר יריבות בין המשיבים לבין המבקש.

ברקע הדברים ניתן להצביע על מערכת יחסים עסקית ששררה בין הצדדים בעבר ואשר הולידה בסופו של יום מספר הליכים משפטיים עוד קודם להגשת התביעה דנן, בין בלשכת ההוצאה לפועל ובין בבתי המשפט השונים.

במסגרת התביעה דנן עתרו המשיבים לבית המשפט לחייב את המבקשות בתשלום פיצויים ללא הוכחת נזק מכוח עוולת לשון הרע בשל הפגיעה בשמם הטוב אצל מחזיקים שונים אשר קבלו צווים להטלת עיקולים זמניים על זכויותיהם ונכסיהם (של המשיבים), אך עיקולים אלו בוטלו מאוחר יותר, וכן לחייב את המבקש בתשלום פיצויים בגין הנזקים אשר נגרמו להם כתוצאה מהטלת אותם עיקולים, וזאת מכוח התחייבותו לפי כתב הערבות אשר נחתם על ידו בשנת 2001 במסגרת בקשה להטלת עיקולים זמניים כנגד המשיבים בהליכים המשפטיים בהם נקטו המבקשות בתיק א' 3226/01 בבימ"ש השלום בפתח תקווה (להלן - "ת.א. 3226/01"), לשיפוי המשיבים בגין כל נזק אשר ייגרם להם כתוצאה מהעיקולים הזמניים אם התביעה תימחק או תידחה.

בבקשתם לסילוק התביעה טוענים המבקשים, כי טענותיהם של המשיבים בגין נזקים שנגרמו להם לכאורה בשל אותם הליכים משפטיים, הועלו והתבררו כבר במסגרת תביעה קודמת אשר הוגשה על ידם בבית משפט השלום בעכו ב-ת.א. 3347/05 ואשר נידונה בפני כבוד השופטת פיינסוד-כהן יחד עם תביעה נוספת שמספרה ת.א. 1026/05 (להלן - "ת.א. 3347/05"), ופסק הדין ניתן ביום 15/11/09.

עוד טוענים המבקשים בבקשתם, כי אין כלל עילת תביעה ו/או יריבות בין המשיבים לבין המבקש. ואם לא די בכך, הרי שהתביעה התיישנה, וכי לגופו של עניין זכאים הם להינות מההגנות הכלולות בחוק איסור לשון הרע.

מנגד טוענים המשיבים, כי על מנת לייעל את הדיון ולאחד את התביעות שהוזכרו לעיל, תיקנו הם את כתב התביעה בתיק 3347/05 בכך שהשמיטו ממנו את עילת התביעה בגין עוולת לשון הרע.

בנוסף לכך טוענים המשיבים, כי התביעה כנגד המבקש הינה הראשונה שמוגשת כנגדו בגין כתב הערבות עליו חתם במסגרת ההליכים בין הצדדים בת.א. 3226/01 לשיפויים בגין נזקיהם. לטענתם, עילת התביעה בעניין זה נולדה עם פסק הדין שניתן באותו תיק ביום 1/10/03 לפיו נמחקה התביעה נגדם, ועל כן ברור כי התביעה דנן לא התיישנה כלפיו.

לגבי התיישנות עילת התביעה בגין עוולת לשון הרע טוענים המשיבים, כי העילה בעניין זה נולדה עם דחיית ההליכים המשפטיים שבמסגרתם הוטלו העיקולים הזמניים ועל כן היא לא התיישנה.

דיון והכרעה:

אחת השאלות העיקריות הדורשת דיון בענייננו הינה, האם חל במקרה שלפנינו הכלל בדבר השתק פלוגתא?

מן המפורסמות הוא שהכלל בדבר השתק פלוגתא איננו כלל טכני בלבד, אלא נועד למנוע התדיינות חוזרת בעניין שכבר הוכרע על ידי בית המשפט. בגדר אותו כלל, אם בעל הדין קבל את יומו בבית המשפט, רואים אותו כמושתק מלחזור ולהתדיין באותן פלוגתאות בשנית, בין היתר, משום שהדבר עלול ליצור מצב שבו טענתו תעמוד בסתירה עם ממצא פוזיטיבי אשר נקבע כבר במשפט קודם.

אקדים ואומר כי זהו אכן המצב בענייננו וארחיב להלן.

לאחר הגשת הבקשה לסילוק על הסף, ניתן בתאריך 15/11/09 פסק דין בת.א. 3347/05 ע"י כב' השופטת פיינסוד-כהן. פסק הדין כולל הכרעות שיפוטיות במכלול המחלוקות אשר נתגלעו בין הצדדים. בנוסף לכך, וזה העיקר לענייננו, בפסק הדין נדונה גם טענת המשיבים לגבי הפגיעה בשמם הטוב בשל נקיטת הפעולות המשפטיות נגדם ע"י המבקשות להטלת עיקולים זמניים. ויודגש, המדובר באותן פעולות משפטיות שבגינן הוגשה התביעה שבפניי, ואין נפקא מינה לעניין זה הכיצד כינו המשיבים את עילת תביעתם אז והיום.

במסגרת ת.א. 3347/05 הנ"ל הועלו אותן סוגיות שבבסיס התביעה שבפניי, נשמעו ראיות בעניין, והן נידונו והוכרעו, הן באמצעות קביעת ממצאים עובדתיים והן בהכרעה בשאלות המשפטיות העולות ממצאים אלה. כך למשל, בפסק הדין נידונה הטענה לגבי הנזק שנגרם כתוצאה מההליכים השגויים אשר ננקטו על ידי המבקשות כנגד המשיבים, ולגביה נקבע כדלקמן:

"ככל שרצו לנקוט בהליך משפטי לאכיפת ההסכם היה על התובעות (המבקשות – ג'.ט.) לעשות זאת במסגרת תביעה רגילה ולא במסגרת ההוצאה לפועל, אולם דומה בעיני כי חיובן בהוצאות המשפט שנגרמו לנתבעים (המשיבים – ג'.ט.) בגין הנקיטה בהליך השגוי, מהווה פיצוי הולם. למעשה, ההוצאות שנגרמו לנתבעים הינן ניהול של מספר הליכים במקביל, לאור אופן התנהלותן של הנתבעות. ההוצאות שנפסקו בהליכים שהסתיימו לטובתם נועדו לפצותם על כך". (ההדגשה איננה במקור. עמ' 32 סעיף 124 לפסק הדין).

גם הטענה בדבר הפגיעה בשמם הטוב של המשיבים אשר בגינה הם דורשים פיצוי בתביעתם במסגרת העוולה עפ"י חוק לשון הרע, נידונה והוכרעה בפסק הדין כדלקמן:

"שני הנתבעים (המשיבים – ג'.ט.) טוענים לנזקים כלליים של פגיעה בשם הטוב, בשל כך שהעיקולים הוטלו אצל מספר רב של גורמים וחשדנות מצד הבנק שנגרמה כתוצאה מהטלת העיקולים.